במהלך השתתפותה בתוכנית טלויזיה אתמול, 7.1.18, התריעה נשיאת העליון לשעבר על פגיעה בדמוקרטיה, והוסיפה כי ההסתה החמורה נגד הרמטכ"ל והשופטים במשפטו של אלאור עזריה הייתה חציית קוים אדומים. לטענתה לא ניתן להשוות בין פרשת 300 בה ניתנה פקודה בלתי חוקית לבין מעשיו של עזריה, אך כן הוסיפה כי בשני המקרים מצאה שנכון היה לחקור את מערכת הבטחון משום שדווקא חקירות אלו יכולות לחזק את הגופים הללו.

סוגיה נוספת בה מצאה לנכון להביע את דעתה היא לעניין המוערבות הפוליטית של השרה שקד. לטענתה שופטים צריכים להיות עצמאיים ומקצוענים ולא להיות מעורבים בפוליטיקה. לדבריה בית המשפט העליון עיצב את המדיניות מאז ומעולם, ותפקידו הוא להעביר ביקורת שיפוטית, וכי הפוליטיקה לא צריכה להנחות את מערכת המשפט.

על אף אמירותיה אמש של הגברת בייניש ולאחר בחינה נמצא כי במהלך שנת 1992 שופטת בית המשפט העליון בדימוס ופרקליטת המדינה לשעבר, דורית בייניש, העניקה חסינות לשלושה חוקרי שב"כ שהואשמו בגרימת מוות ברשלנות. השלושה גרמו למותו של אסיר בטחוני במהלך חקירה במתקן בטחוני של השב"כ, וקיבלו את החסינות בתנאי כי יפסיקו עבודתם בארגון לאלתר. הרשויות התקשו לאסוף ראיות ועדויות מספיקות על מנת להרשיע את השלושה, עקב סרובם של שני חוקרים נוספים להעיד, ומתוך קבלת החלטה שיש להרחיקם מהשירות – התקבלה ההחלטה להעניק את החסינות.

אז מה ההבדל בין השלושת חוקרי השב"כ לאלאור עזריה היום?

נראה כי אכן אג'נדה פוליטית מבחינה בין האירועים. מעשיו של אלאור בזירה קשה ובעייתית, עם סכנת המחבלים בחברון נראה כי שונים אפילו לקולא ממעשיהם של חוקרי השב"כ דאז. החוקרים גרמו למותו של אסיר בטחוני בעת ששהה במתקן בטחוני מסודר, ולא בעת זירת פיגוע מבולבלת וחסרת פיקוד, בה המחבל עוד נמצא באזור ויכול ומהווה סכנה ממשית.

אך אלאור בא מהצד הימני של המפה הפוליטית, ומחזיק בדעות שאינן קונצנזוס בעולם המשפטי, ולכן מחייל שניסה להגן על חייו וחיי חבריו הפך לרוצח בעיני חלק מהחברה הישראלית, אסיר למשך 18 חודשים. ערעוריו של אלאור נדחו, הרמטכ"ל המתיק את עונשו בארבעה חודשים בלבד, ונשיא המדינה, ריבלין, אף דחה את בקשת החנינה.

תודה רבה ליניב שלום