בשנת 1967, דרס נוני מוזס, כשהיה נער בן 14, ילדה למוות והצליח לחמוק מאחריות.

רחל שבי הייתה אז כאמור בת 9 ויצאה לרחוב "נץ", באותה העת איבד ארנון (נוני) מוזס את השליטה ברכב ודרס אותה למוות,כאשר אביו נח מוזס לצידו, ושני חברים של ארנון בספסל האחורי.
רחל שבי ז"ל הייתה גדולה ממני בשנתיים, ילדה מקסימה יפיפייה, שיער שחור כפחם עד הכתפיים עם פוני, ועור צח כשלג יפה כמו בובת חרסינה.
היא גרה בעברו השני של גן הזהירות בדרכים (כמה אירוני).
נוני היה בן 14, אבא שלו נח לקח על עצמו את האשמה, נישפט קיבל שנה בפנים ושוחרר כעבור כמה חודשים.
יוסף שבי אביה האומלל של הילדה בת ה-9 נאבק ונילחם בכל כוחו כדי שייעשה צדק, אך כלום לא עזר מול כוחה של משפחת מוזס עתירת ההשפעה וההון. הוא אף פנה לבית המשפט העליון להחמיר ענישת נח מוזס וכן להעניש גם את נוני מוזס, לאחר שלא צלחו הדברים אביה של רחל ומשפחתו עזבו את הארץ שבורי לב ומאוכזבים,עולמם חרב.

נח מוזס נהרג גם הוא בתאונת דרכים, ולימים שינתה עירית רמת גן את שם הרחוב בו דרס נוני מוזס למוות את הילדה הקטנה, לרחוב "נח מוזס".
התאונה התרחשה ב 25.9.1967 כמה ימים לפני יום הולדתי השמיני.

משפחת מוזס גרה מול בית ספר ניצנים (בית ספרינו), שם הרחוב היה אז רחוב "נץ", ולאחר מספר שנים שמו של קטע רחוב זה שונה לרחוב "נח מוזס".
פעמיים ביום היינו עוברים מול ביתה של משפחת מוזס, בבוקר ובצהריים.

כל יום בדרכה לבית הספר רחל הייתה חוצה את גן הזהירות בדרכים, בגן היו הילדים מתרגלים את חוקי הדרך, מי כנהג במכונית צעצוע ומי כהולך רגל
(אני רק זוכר את התמרורים ואת מכוניות הצעצוע מאופסנות במחסן הגן).
משם רחל הייתה חוצה את רחוב המרגנית אל שדרות הנרקיסים (בזמנו מכוניות לא נסעו בשדרה), ומשם דרך סמטא צרה להולכי רגל בלבד הייתה צועדת לרחוב "נץ".

כמובן שבידיעות אחרונות המקרה מעולם לא פורסם, במעריב פורסם הדבר על שחרורו המוקדם של נח מוזס לאחר כמה חודשים בכלא מעשיהו. משפחת שבי כאמור התייאשה והיגרה לארה"ב.

בילדותי הכרתי את ארנון, קראו לו נוני, לג'ודי קראו יהודית, ואת תמי שקוראים לה היום תמי בורביץ.
מרים מוזס, האם הייתה מאוד מוזרה, השמועה אמרה שהיא אבדה תקווה לאחר מות הבן הבכור גלעד בתאונת דרכים בהיותו בן 10.
את נח מוזס לא הכרתי, אבל רק אידיוט נותן לבנו לנסוע ללא רישיון ברחוב שבו ילדים הולכים לבית הספר.

דב יודקובסקי, זוכה פרס ישראל, שכנו, קרובו ושותפו של נח מוזס אמר בראיון בנושא "נוני רצה לנהוג אז נח נתן לו לנהוג. וילדה נהרגה. מוקדם בבוקר זה קרה. זה היה נורא. לנח הייתה תחושה קשה, הוא לקח את העניין על עצמו. גם ישב בבית הכלא כמה חודשים".
התאונה הקטלנית התרחשה מול ביתו של דב יודקובסקי, שכאמור היה שכן של נח מוזס.
באמת ילדיו קבלו המון, תמי הסתובבה עם סכומי כסף שאבי לא היה מביא הביתה בחודש עבודה.
וגם לפי מה שנודע לי ברבות הימים נח מוזס היה אדם חביב ולא עשה רע לאיש.
ללא ספק משפחת מוזס קוללה, אובדן הבן גלעד, מותה של רחל, מותו של החתן עמירם ניר, ומותו של נח מוזס בתאונת דרכים.
כל הנושא הוא טרגדיה אחת גדולה, נכון זו נקודה שחורה של התקשורת וגם של המערכת המשפטית.
בואו לא נשכח זה היה לפני יותר מארבעים שנה.
לשמחתי ויקיפדיה מזכירה את דבר תאונת הרכים, אבל עדיין עולה השאלה למה עיריית רמת גן החליטה לקרוא לרחוב שמתחיל במקום הריגתה של רחל שבי ז"ל בשמו של "נח מוזס" שהורשע בהריגתה, אני לא מבין ועל זה אני נאבק.
במשך שנים שלחתי מכתבים לעיריית רמת גן, וגם ניסיתי לפרסם את הנושא בתקשורת.
אני מקים עמוד מחאה בפייסבוק, אנא חפשו את for.rachel.shabi@gmail.com והצטרפו למחאה, אם יש למשהו תמונה של רחל שבי ז"ל נא לשלוח לחשבון בפייסבוק.

קרדיט ותודה לרוטר.